תוכן עניינים
זה התחיל בשבעה באוקטובר. הטלפונים צלצלו, החדשות זרמו, והלב של המדינה עצר. בתוך שעות, אלפי עובדים מצאו עצמם מגויסים למילואים, אחרים רצו עם ילדיהם לממ"ד, והשגרה אותה שגרה שכולנו נשענים עליה התפרקה.
מאותו רגע, ארגונים בישראל נכנסו למצב חדש: לא רק ניהול עסק, אלא ניהול אנושי בזמן חירום.
מנהלים מצאו את עצמם מול מציאות מורכבת: עובדים נעדרים, אחרים מתמודדים עם חרדה, עומס רגשי, ילדים בבית, בני זוג מגויסים, וחוסר ודאות מתמשך.
האתגר אינו רק תפעולי הוא רגשי, ערכי, ומנהיגותי.
איך שומרים על מוטיבציה? איך מחזקים מחויבות? איך ממשיכים להוביל כשכולם עייפים, מודאגים, ולעיתים גם פגועים?
התמודדות ארגונית עם מצבי חירום אינה מסתכמת בהפעלת תוכניות מגירה, היא דורשת הסתגלות ערכית, רגשית ומנהיגותית עמוקה. הלב הפועם של הארגון, עובדיו, מצריך מענה מדויק לצרכים המשתנים, מתוך הבנה כי המשבר אינו זמני בלבד, אלא בעל השלכות ארוכות טווח על תחושת השייכות, החוסן האישי והקבוצתי, ורמת המוטיבציה. מנהלים מוצאים את עצמם לא רק כמי שמובילים תהליכים אלא כמי שמובילים אנשים: מחזקים, מחברים, ומניעים. מתוך המציאות הזו, נולדות גישות חדשות, פרקטיות ונחוצות, שמייצרות ניהול אנושי יותר, קשוב יותר, ומותאם לזמן אמת:
שקיפות רגשית וארגונית
בתקופות משבר, עובדים אינם מחפשים תשובות מוחלטות הם מחפשים מנהיגות שמדברת בגובה העיניים. שקיפות אינה רק דיווח על החלטות, אלא שיתוף בתהליך קבלתן, בהתלבטויות, ובתחושות.
מחקרים של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הפועל מתוך אוניברסיטת תל אביב, מצאו כי שקיפות רגשית וארגונית מגבירה את תחושת הביטחון והאמון בקרב עובדים ואזרחים בתקופות משבר. במסגרת סקרי דעת קהל שנערכו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", נמצא כי תקשורת פתוחה מצד הנהגה מגבירה את תחושת השייכות והאמון גם כשאין פתרונות ברורים.
בחברת אלביט מערכות, לדוגמה, הנהלת משאבי האנוש קיימה שיחות פתוחות עם עובדים במילואים ובבית, כדי להבין את הצרכים ולבנות פתרונות מותאמים. השיח הפתוח יצר תחושת שותפות עמוקה, גם בקרב עובדים שלא היו נוכחים פיזית.
הקשבה פעילה, לא פורמלית
הקשבה אינה רק ישיבה בישיבה. היא מתרחשת במסדרון, בהודעת וואטסאפ, בשיחת טלפון קצרה.
דווקא בתקופה שבה עובדים חווים עומס רגשי, הקשבה לא פורמלית יוצרת תחושת נראות.
מחקרים בתחום החוסן הארגוני מצביעים על כך שהקשבה פעילה, גם כשהיא מתרחשת במסדרון או בהודעת וואטסאפ, מחזקת את תחושת השייכות והמחויבות של עובדים, במיוחד בתקופות חירום. מנהלים המפנים זמן לשיחה אישית, גם אם קצרה, משדרים מסר ברור: "אתה חשוב לי, גם עכשיו".
גמישות ניהולית אמיצה
גמישות אינה ויתור היא אסטרטגיה. כאשר עובדים מתמודדים עם ילדים בבית, אזעקות, או בני זוג מגויסים, התאמות בשעות, עבודה היברידית, או אפילו הפוגות יזומות, מאפשרות להם להישאר מחוברים.
חברת שטראוס, לדוגמה, פעלה לחיזוק החוסן הארגוני באמצעות התאמות אישיות לעובדים, תוך שיח פתוח והבנה לצרכים המשפחתיים. אף שלא פורסם מודל רשמי של "שעות גמישות לפי מצב משפחתי", דיווחים על מדיניות מותאמת להורים ולעובדים מהעוטף מעידים על גישה אנושית וגמישה. המסר היה ברור: אנחנו איתכם, לא רק כשנוח אלא גם כשקשה.
כלים מעשיים המייצרים מוטיבציה אמיתית
מוטיבציה אמיתית אינה נובעת מהצהרות או מהטבות חומריות בלבד , היא נוצרת כשעובדים מרגישים משמעות, נראות, וחיבור. בתקופות משבר, כשהשגרה מתערערת והאדם מתמודד עם לחצים רגשיים ומשפחתיים, ארגונים נדרשים להפעיל כלים מעשיים המממשים את הערכים שלהם, ולא רק מדברים אותם. כלים אלו לא רק שומרים על תפוקה, הם מעצבים תחושת שייכות עמוקה, מחזקים אמון, ומייצרים מענה לצרכים מגוונים. הם מבטאים הקשבה, גמישות, שקיפות, וחוסן, ונבנים על ידי מנהלים שרואים באדם את הנכס המרכזי של הארגון.
בהמשך נפרט מהם הכלים הפרקטיים שארגונים יכולים ליישם, כדי להבטיח שמוטיבציה לא תהיה רק יעד , אלא מציאות יומיומית.
הוקרה מותאמת לתקופה
בתקופה כזו, הכרה היא לא רק תגמול היא חיזוק זהות. מכתב תודה אישי, ציון פומבי של תרומה מיוחדת, או שיתוף ברשת הפנימית של הארגון, יכולים לחולל שינוי.
בנק הפועלים השיק קמפיין פנימי בשם "מחזיקים את הקו", שבו עובדים סיפרו על תרומתם וזכו להוקרה פומבית מההנהלה.
העובדים הרגישו גאווה, לא רק על מה שעשו אלא על כך שמישהו ראה אותם.
שיתופי פעולה עם אנשי מקצוע רגשיים
בתקופות חירום, ארגונים המזהים את הצורך הרגשי של עובדיהם ומגיבים אליו, יוצרים לא רק סביבת עבודה תומכת, אלא קהילה. לפי המרכז האקדמי רופין, שילוב פסיכולוגים ארגוניים וסדנאות חוסן בתקופות משבר תורם לשיפור רווחת העובדים ולהפחתת שחיקה. המרכז מפעיל סדנאות ייעודיות להתמודדות עם טראומה, שחיקה ואובדן, לצד הכשרות למנהלים ולצוותים קהילתיים.
חברת טבע, מצידה, פתחה קו תמיכה רגשי לעובדים ולבני משפחותיהם, והפעילה סדנאות אונליין לחיזוק החוסן האישי, כחלק מתוכנית "מטפלים בנפש" שהושקה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
המסר היה ברור: אנחנו לא רק ארגון, אנחנו קהילה.
חיבור לערך ולשליחות
עובדים רוצים לדעת שהעבודה שלהם משמעותית במיוחד כשהחיים סביבם מאבדים יציבות.
מובילאיי, המפתחת טכנולוגיות מתקדמות לנהיגה בטוחה ולרכב אוטונומי, חיזקה את תחושת השליחות בקרב עובדיה גם בתקופות מאתגרות. החברה השיקה תוכנית בשם Make a Difference, לעידוד מעורבות חברתית ותרומה לקהילה, במסגרתה עובדים תרמו לעמותות חברתיות ומובילאיי השוותה את סכום התרומה ביחס של 1:1.
היוזמה לא רק חיברה את העובדים לערכים של אחריות חברתית, אלא גם הדגישה את תרומתם לביטחון התחבורתי בישראל, תחום בעל חשיבות לאומית, במיוחד בזמנים של חוסר ודאות.
התחושה שנוצרה הייתה: גם עכשיו, אנחנו עושים משהו חשוב, לא רק טכנולוגית, אלא אנושית.
מרחבים לשיתוף אישי וקהילתי
קבוצות וואטסאפ פנימיות, קפה דיגיטלי שבועי, או ערוץ לשיתוף רגעים יפים כל אלו יוצרים תחושת יחד.
חברת Wix פתחה ערוץ Slack בשם “Together”, שבו עובדים משתפים תמונות, מחשבות, ותמיכה הדדית. המרחב הזה הפך למקום שבו אפשר להיות אנושי גם כשעובדים מרחוק.
מנהיגות אנושית כבסיס לחוסן ארגוני
דווקא בתקופה הזו, פגיעות אנושית יוצרת חוסן ארגוני. מנהלים שמספרים גם על הקושי האישי שלהם, יוצרים אמון עמוק ומאפשרים לעובדים להרגיש בטוחים לשתף ולהישאר מחוברים. לפי גופי מחקר חברתיים בישראל, בהם מכון ברוקדייל, סגנון ניהולי אנושי ואמפתי תורם להגברת תחושת השייכות והמחויבות של עובדים, גם בתקופות משבר.
המנהיגות בגובה העיניים אינה חולשה, היא מקום חזק המאפשר לארגון לעבור את הסערה יחד.
בסוף היום, עובדים לא זוכרים רק מה אמרו להם אלא איך גרמו להם להרגיש.
מה שמחזיק ארגון בתקופה של חוסר ודאות עמוק אינו רק תהליכים, נהלים או טכנולוגיה אלא האנשים שבו. העובדים הם הלב הפועם של כל ארגון, והיכולת לשמור עליהם מחוברים, מחוזקים ומונעים היא לא רק משימה ניהולית, אלא שליחות אנושית.
בתקופת מלחמת חרבות ברזל, כאשר המציאות הביטחונית והאישית משתנה מרגע לרגע, מנהלים נדרשים להוביל מתוך רגישות, גמישות ונוכחות מלאה. לא מדובר בפתרונות קסם, אלא ביצירת מרחב שבו העובדים מרגישים בטוחים, מוערכים, ומחוברים למשמעות עמוקה יותר.
המחקרים, הדוגמאות מהשטח והניסיון המצטבר מלמדים אותנו דבר אחד ברור: ארגונים המצליחים לשלב בין ניהול אמפתי, תמיכה רגשית, גמישות תפעולית ותרבות של הוקרה הם אלו שמצליחים לא רק לשרוד, אלא גם לצמוח מתוך המשבר. זהו הזמן שבו מנהיגות נבחנת לא בכוח, אלא בנוכחות. לא בשליטה, אלא ביכולת להקשיב, להכיל ולהוביל מתוך חיבור אנושי.
