תוכן עניינים
לדחות את השיחה – עד שיהיה מאוחר מדי
הטעות הנפוצה ביותר היא ההימנעות. דחייה של השיחה על העתיד, מתוך תקווה שהזמן "יסדר את הדברים", שהילדים יבואו ויבינו לבד, או ש"כשיגיע הזמן, נדע .
בפועל, חוסר ודאות יוצר מתחים, משדר מסר של חוסר אמון, ולעיתים עשוי גם להוביל את בני הדור השני לפנות לדרכים אחרות מחוץ לעסק, או מחוץ למשפחה.
המעבר הבין-דורי מתחיל מהשיחה, גם אם אין עדיין תשובות. עצם ההסכמה לפתוח דיאלוג משנה את הדינמיקה.
העברה מהירה מדי – בלי חניכה ובלי תקופת מעבר
לא מעט מייסדים מעבירים את המושכות לדור הבא במכה אחת: "הנה , זה עכשיו שלך". לפעמים מתוך רצון "לא להפריע", לפעמים מתוך עייפות, ולפעמים כי הלחץ החיצוני גובר.
אלא שמעבר פתאומי עלול להשאיר את הדור הצעיר לא מוכן , לגרום לו לטעות, או להיתקל בהתנגדות פנימית מהצוות או מהמשפחה.
המעבר הנכון הוא הדרגתי. הוא כולל תקופת חפיפה אמיתית, העברת ידע, צלילה משותפת להנהגה, ובדיקת עומק של התאמה, חוסן, וסגנון ניהולי.
חוסר בהירות – מי מוביל, מי יורש, ומה תפקיד כל אחד
כשאין תפקידים ברורים, הגבולות מיטשטשים. כשאין הסכמות כתובות, נוצרים ריבים על פרשנות.
הטעות כאן היא להניח שהדברים "ברורים מאליהם" או ש"כולם מבינים מי הממשיך". דווקא במשפחות המחוברות, יש יותר סיכוי להתעלם מהצורך בהגדרות.
חשוב לקבוע מראש: מי לוקח אחריות? מהו מודל קבלת ההחלטות? איך מחלקים סמכויות, בעלות, שכר ותגמול?
מעורבות יתר של ההורים, גם אחרי העברת השרביט
גם כשיש כוונה טובה, מעורבות יתר של הדור הבכיר עלולה לחבל בתהליך. הורים שממשיכים לבדוק כל פעולה, מתערבים בהחלטות, או מעבירים ביקורת סמויה , שוללים מהדור הצעיר את האפשרות לצמוח.
לא מדובר בהיעלמות מוחלטת, אלא בהסכמה מודעת על תפקיד חדש. המייסדים הופכים מ"מובילים" ל"מנחים". הם לא יוצאים מהמערכת, אבל משנים את הדרך בה הם נוכחים בה.
שוויון לא בהכרח שוויוניות
רבים מההורים שואפים לחלק את העסק שווה בשווה בין הילדים, מתוך תחושת צדק או פחד להעדיף מישהו.
אלא שהעסק לא תמיד מתאים לחלוקה. לפעמים אחד הילדים מתאים יותר לניהול, והשני בכלל לא מעוניין. לפעמים אחד תרם במשך שנים, והאחר גר הרחק ולא היה מעורב.
שוויון אמיתי נבחן לא רק במספרים, אלא גם בהתאמה, בהוגנות ובצרכים של כל ילד. בחירה ב"שוויון אוטומטי" עלולה להוביל לחוסר תפקוד ולתחושת קיפוח כפולה.
חוסר לגיטימציה לדור הבא, לעומת המייסדים האייקוניים
מייסדי העסק, בנו את העסק במו ידיהם רבים מהם נושאים את העסק כשליחות, כילד נוסף ממש.
ולצידם, עומדים בני הדור השני, מלאי כוונות טובות, אך לעיתים קרובות שומעים משפטים כמו:
“אתה לא אבא שלך…”
“תגידי לאבא שיתקשר אליי, אנחנו כבר מסודרים…”
אלו משפטים שמחלישים, מצמצמים, ומקבעים את הדור השני כ"לא מספיק".
אבל האמת היא, שמה שעבד לפני 20 שנה, לא בהכרח עובד היום. בני הדור השני מביאים חדשנות, טכנולוגיה, ראייה אחרת.
האתגר הוא לא "לשכפל" את הדור הקודם , אלא לאפשר לדור הבא ליצור את דרכו הייחודית, על בסיס מה שקיבל.
ניסיון לסמן טריטוריה במקום להביא ערך
בתגובה לתחושת ההקטנה, בני הדור השני עלולים להגיב בגישת "להראות להם".
לתפוס עמדות, להפעיל כוח, לסמן גבולות.
אבל גם זו הטעות: כדי להפוך למנהיג/ה בעסק המשפחתי, צריך להביא ערך, לא שליטה.
מי שנכנס לתוך נעליים גדולות, חייב להבין קודם את השטח, את הצוות, את המורכבות.
ההמלצה: להיכנס מלמטה. לצמוח מתוך הארגון. ללמוד, לצפות, להתנסות, ואז להנהיג.
לא ללמוד מבחוץ
הורים שמכניסים את ילדיהם ישר לעסק המשפחתי, מפספסים הזדמנות.
ילד או ילדה שצברו ניסיון בחברות אחרות, ראו סגנונות ניהול שונים, קיבלו פידבק חיצוני, מגיעים הרבה יותר מוכנים.
ולא פחות חשוב: זה נותן להם תחושת ערך שאינה תלוית במשפחה.
כשחוזרים לעסק המשפחתי, חוזרים כשותפים, לא כ"יורשים".
לשכוח את הצד הרגשי – לחשוב שזה רק עניין של כסף, סמכויות ופרישה
העברת עסק בין דורות היא תהליך רגשי עמוק.יש בה שחרור, פרידה, תקווה, געגוע, תחרות, התחשבנות.
וכשמדחיקים את כל אלה, הם צפים. לפעמים דווקא דרך ויכוח פשוט על התנהלות יומיומי בחברה. הליווי הנכון במעבר בין דורי הוא גם מקצועי, אבל גם אנושי, הנותן מקום לכל הקולות בארגון.
לא להיעזר בגורם חיצוני מקצועי
אחת ההנחות המוטעות היא שנצליח לפתור את זה לבד. אך במעברים רגישים כל כך, בהם מתערבבים אהבה, פחדים, כסף, כבוד, זהות ועתיד, נדרש פעמים רבות ליווי מקצועי.
הכוונה אינה להחליף את בני המשפחה, אלא לאפשר להם לדבר, לתקשר, לחלוק ולהסכים. גורם שלישי מיומן יודע לתווך, להוביל תהליך, להציע פתרונות שלא נראים מבפנים, ובעיקר, למנוע את המלחמות שמתחילות דווקא מתוך שתיקה.
לסיכום: הטעות הגדולה ביותר, היא לא לטעות, אלא להתעלם
תהליך מעבר בין-דורי אינו לא משבר, אלא פתח להזדמנות.
כאשר מתכננים אותו נכון, מדברים, מגדירים תפקידים, ומובילים אותו בצורה הדרגתית, הוא יכול לחזק את הקשרים המשפחתיים, להבטיח את עתיד העסק, ולבנות בסיס איתן לדור הבא.
ב־SMC אנחנו מלווים משפחות בדיוק בתפר הזה. ברגישות. במקצועיות. בלי פחד לגעת, ועם כוונה עמוקה לשמור על אחדות המשפחה.



















