תוכן עניינים
רגע לפני שמתחילים לתכנן כדאי לעצור
בסוף כל שנה, אני מוצאת את עצמי שוב באותו חדר ישיבות, עם הנהלה אחרת, בארגון אחר אבל התסריט כמעט זהה: מישהו פותח את תוכנית העבודה של השנה הקודמת, מעתיק לקובץ חדש, משנה תאריכים, מוסיף סעיף או שניים וזהו. התוכנית מוכנה.
וכשאני שואלת: "רגע, מה השתנה בשוק? מה למדתם השנה? מה לא עבד?" התשובות לרוב מהוססות. לא כי אין רצון לחשוב, אלא כי התרבות הארגונית לא תמיד מאפשרת את זה.
למה זה קורה? ארבעה דפוסים שאני פוגשת שוב ושוב
1. שמרנות ארגונית "אם זה לא שבור, למה לתקן?"
לפני כמה חודשים ליוויתי ארגון טכנולוגי מצליח. כשהגענו לשלב התכנון, סמנכ"לית הכספים אמרה לי: "התוכנית של שנה שעברה עבדה לא רע, למה לשנות?"
אבל כשצללנו פנימה, גילינו שהשוק השתנה, המתחרים דוהרים קדימה, והלקוחות מחפשים פתרונות אחרים. השמרנות הזו המבוססת על הישרדות עלולה להיות מלכודת המונעת צמיחה.
2. לחץ זמן "אין לנו זמן לחשוב מחדש"
באחד הארגונים, פגשתי מנהל שיווק שאמר לי: "הייתי שמח לחשוב אסטרטגית, אבל יש לי שבוע להגיש תוכנית, ואני טובע במשימות שוטפות."
הלחץ וה"שוטף" גורמים לכך שהתכנון הופך למשימה טכנית במקום למהלך מנהיגותי. במקום לעצור ולשאול שאלות מהותיות, פשוט ממחזרים את הקיים.
3. חוסר בנתונים עדכניים "אין לנו תמונת מצב אמיתית"
בארגון קמעונאי שליוויתי, גילינו שהתוכנית להרחבת סניפים התבססה על תחושת הבטן של ההנהלה במקום על ניתוח הביצועים. רק אחרי שהבאנו נתונים אמיתיים מהשטח, התברר שחלק מהסניפים המיועדים להתרחבות הפסדיים .
בלי דאטה עדכנית לא ניתן להגיע לתובנות. ובלי תובנות אין תכנון אמיתי.
4. היעדר חזון – "לא ברור לאן אנחנו הולכים"
תוכנית עבודה היא לא רשימת משימות אלא נגזרת של אסטרטגיה. אולם, כאשר שאין חזון ברור, התוכנית הופכת לאוסף פעולות טקטיות.
בארגון חברתי שליוויתי, כל מחלקה כתבה תוכנית משלה ללא חוט מקשר בין היחידות. כששאלתי "מה היעד הארגוני לשנתיים הקרובות?" לא הייתה תשובה אחת. דבר שיצר בלבול, כפילויות, וחוסר מיקוד.
למה זה מסוכן?
- פספוס הזדמנויות: תוכנית ממוחזרת לא מזהה מגמות חדשות, טכנולוגיות פורצות דרך או שינויים בצרכים של הלקוחות.
- שחיקה ארגונית: עובדים שמזהים שהתוכנית "ממוחזרת" מאבדים מוטיבציה. הם מרגישים שאין הקשבה, ואין משמעות אמיתית לעשייה שלהם.
- היעדר בידול: תוכניות גנריות לא מייצרות יתרון בשוק. הן דומות לתוכניות של המתחרים, ולא מביאות לידי ביטוי את הייחודיות של הארגון.
אז איך בונים תוכנית עבודה אמיתית? כלים מהשטח
1. רטרוספקטיבה עמוקה לא רק "מה עשינו", אלא "מה למדנו"
בכל תהליך שאני מובילה, אנחנו מתחילים ברטרוספקטיבה. לא סיכום "כדי לצאת ידי חובה", אלא חקירת עומק.
באחד הארגונים, קיימנו סדנה עם כל הדרג הניהולי, ושאלנו:
- מה הפתיע אותנו השנה?
- איפה טעינו בהנחות?
- אילו הצלחות לא צפינו?
הדיון הזה שינה את כל כיוון התוכנית. הוא חשף עיוורון אסטרטגי מחד, אך גם הזדמנויות חדשות.
2. שיתוף עובדים לא רק "שקיפות", אלא ללמוד מהשטח
באירגון תעשייתי, יזמנו קבוצות מיקוד עם עובדים מהייצור, השירות והמכירות. אחת התובנות שעלתה: הלקוחות מתלוננים על זמני תגובה של החברה, אולם המידע הזה לא הגיע להנהלה.
שיתוף אמיתי של העובדים בשטח, הנמצאים במגע יום יומי עם הלקוחות, לא רק מחדד את התוכנית אלא גם יוצר מחויבות. כשהעובדים רואים שהקול שלהם משפיע הם הופכים לשותפים אמיתיים.
3. שאלות אסטרטגיות נוקבות לא רק "מה נמשיך לעשות?"
במקום לשאול "מה עשינו טוב ונמשיך?" אני מזמינה הנהלות לשאול:
- מה נדרש מאיתנו כדי לצמוח?
- אילו יכולות חסרות לנו?
- מה ייחודי בנו, ואיך נחדד את זה אל מול הלקוחות?
- איך אנחנו יכולים להיות רלוונטיים בעוד שנתיים?
- באיזה תנאים נשיג את יעדינו העסקיים?
שאלות כאלה פותחות את החשיבה, ומובילות לתוכנית שמבוססת על חזון לא על הרגלים.
4. מבט מבחוץ יועץ אסטרטגי כזרז לחשיבה אחרת
אני לא מאמינה ב"לכתוב תוכנית בשבילכם". התפקיד שלי הוא לשאול את השאלות שאולי לא נעים לשאול, לאתגר הנחות יסוד, ולבנות יחד תהליך שמחבר בין חזון, מציאות ויכולת ביצוע.
לפעמים, דווקא מישהו מבחוץ שלא מעורב בפוליטיקה הארגונית, בלי היסטוריה, בלי אג'נדה מעבר להצלחת הארגון כולו יכול לעזור לארגון לראות את עצמו מחדש.
לסיכום
תוכנית עבודה טובה הנה הרבה יותר מ"רשימת משימות" היא ביטוי לאסטרטגיה, לזהות הארגונית, לשאיפותיו של הארגון, וליכולתו להשתנות.
תוכנית עבודה אינה נכתבת כדי "לסמן וי", אלא כדי להוביל.
התוכנית אינה שואלת "מה עשינו בשנה שעברה?" אלא "לאן אנחנו רוצים להגיע השנה, ואיך נגיע לשם?"
אז בפעם הבאה שאתם פותחים את הקובץ משנה שעברה עצרו.
שאלו את עצמכם:
- האם זו באמת התוכנית שתיקח אותנו קדימה?
- האם היא מבטאת שאפתנות ומצוינות?
- האם הנחות המוצא שלה תקיפות?
- האם היא גורמת לנו ולעובדים להתרגש?
אם לא אולי הגיע הזמן לכתוב פרק חדש.



















