תוכן עניינים
משולחן הדירקטוריון לשולחן האוכל
הסיפור של משפחות טראמפ וקושנר, הכולל נדל"ן, פוליטיקה, והון עתק, מרתק את העולם. אך מעבר לכותרות, הוא חושף דינמיקה משפחתית המוכרת לבעלי חברות משפחתיות. כשהגבולות בין העסק למשפחה מיטשטשים, כשהאסטרטגיה העסקית מתערבבת ברגשות, כל החלטה עשויה להשפיע על מיליארדים (לפחות במקרה של משפחת טראמפ), וגם על ארוחת יום שישי (אצל כולנו).
המתרחש בזירה הבינלאומית הוא ב"סך הכל", הילוך מהיר (ממש) של המתרחש בחברות משפחתיות רבות בישראל. כל בעלים או מנכ"ל של חברה משפחתית מכיר את המתח בין הדור הוותיק לשאפתנות של בני הדור הממשיך, ואת הסיכון שבהתערבות רגשית בניהול עסקי.
הפוליטיקה במקרה של משפחת נשיא ארה"ב היא הבמה, אך הלקחים נוגעים לחוסן העסקי של כולנו.
האם אמון משפחתי גובר על כישורים? דילמת ג'ארד קושנר והבן/בת הממונה
בחברות משפחתיות, האמון הוא נכס, אך במידה והוא גובר על שיקול הדעת המקצועי הוא יכול להפוך לגורם סיכון משמעותי.
מינויו של ג'ארד קושנר, חתנו של דונלד טראמפ, ליועץ בכיר בבית הלבן הוא דוגמה קלאסית לכך. הנשיא טראמפ בחר כיועץ לתפקיד משמעותי, באדם קרוב אליו, בו הוא מאמין, אולם במידה רבה, אדם שלכאורה חסר ניסיון פוליטי נדרש. החלטות כגון אלה מזכירות את אחת השאלות המרכזית בניהול, האם אמון אישי יכול להוות תחליף לכישורים מקצועיים מוכחים? האמון המשפחתי הפך להחלטה פוליטית גלובלית רבת משמעות, שתוצאותיה נותרו שנויות במחלוקת.
כיועצת המתמחה בעבודה עם עסקים משפחתיים בישראל, מקרים דומים אינם זרים לי. למשל, כשאב או אם, בני דור המייסדים, ממנים את אחד הילדים לתפקיד מנכ"ל או סמנכ"ל, זהו לרוב מינוי של אמון אינסטינקטיבי ("דם מדמנו"). מינוי בו הקרבה הרגשית גוברת על ההליך האובייקטיבי של הגיוס. לעיתים קורה הדבר גם כאשר הבן או הבת הממשיכים אינם אוחזים בכישורים הרלוונטיים הנדרשים לתפקיד, או אפילו כשיש מועמד חיצוני לתפקיד מתאים יותר.
הסכנה המרכזית במינוי כזה אינה רק הכישלון הפוטנציאלי, אלא גם ההשפעה על הלגיטימציה הארגונית. צוות העובדים וההנהלה, שאינם חלק מהמשפחה, יודעים היטב האם המינוי נובע מיכולות מוכחות או מקרבה. כך שמינוי שנתפס כלא מקצועי עלול לגרום לנזקים בתוך הארגון, החל מפגיעה במוטיבציה ובנאמנות של עובדי מפתח, דרך סיכון לפעילות העסקית עקב מינוי אדם שאינו מתאים, ועד פגיעה במוניטין ובלגיטימציה של ההנהגה החדשה.
מה כן לעשות? להגדיר קריטריונים מקצועיים ברורים, מדידים ואובייקטיביים לתפקידי מפתח, גם עבור בני המשפחה. מומלץ ליצור פרוטוקול כניסה לתפקידי ניהול, שיחייב ניסיון חיצוני קודם והוכחת יכולות.
כורח נסיבות או בחירה מקצועית? מי באמת ממנה את יורש העצר בחברה המשפחתית?
מה עושים כאשר צריך לבחור יורש לעסק המשפחתי, כחלק ממשבר, או כחלק מתהליך מסודר של העברה בין דורית? במקרה של משפחת קושנר, אב המשפחה צ'ארלס, נכנס לכלא לאחר שהורשע בהעלמת מס, הטרדת עד ותרומות בלתי חוקיות לקמפיינים פוליטיים.
בפועל הועבר הניהול ב- Kushner Companies לידיו של ג'ארד קושנר הצעיר (אז בן 25). ג'ארד, כבר סיים את לימודים והיה מעורב בעסקי החברה המשפחתית.
לעומתו אחיו ג'ושוע קושנרו, היה מעורב פחות בעסקי המשפחה.
למעשה בשנת 2005 היה עדיין ג'ושוע סטודנט בהרווארד, ומאוחר יותר בחר להתמקד במסלול שונה לחלוטין, הקמת קרן הון סיכון מצליחה (Thrive Capital) ופעילות בתחום הטכנולוגיה. אם נתבונן לעומק נגלה כי קיים פער בין האחים ג'ראד וג'ושוע גם בנטייה הפוליטית. ג'ארד הפך לשחקן מפתח בממשל הרפובליקני של טראמפ, בעוד ג'ושוע מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית.
ג'ראד הועדף על פני אחיו ג'ושוע, אולי מכיוון שג'ראד כבר עבד בחברה, ואולי בגלל נטייתו הפוליטית שונה? כך או כך מדובר בבחירה מורכבת שכנראה שלעולם (לפחות אנחנו) לא נבין עד הסוף. אולם זוהי דוגמה הממחישה כי הבחירה בין אחים הנה תמיד אירוע מורכב וטעון רגשית.
גם בעבודתנו עם עסקים משפחתיים בשוק הישראלי, אני רואה מקרים לא מעטים הם דילמת "הבן הנבחר" מלווה בשנים של מתחים ושתיקה בתוך המשפחה. פעמים רבות מתוך חשש לפגוע באחד הילדים, מנסים ההורים המייסדים, להימנע מקבלת החלטה רשמית. למשל באחת החברות שליווינו, הבן הבכור ניהל את הייצור במשך 20 שנה והיה "נאמן" למפעל, אך לא החזיק בכישורים ובחזון הנדרשים להתרחבות הגלובלית שתכננה החברה. אחיו הצעיר לעומתו, החזיק מחד בתואר נחשק ורלוונטי, והיה בעל חזון אסטרטגי ברור, ומאידך עבד רק 5 שנים בעסק.
ההורים חששו למנות את הבן הצעיר כמוביל מכיוון שחששו לפגוע בבן הבכור ולפגוע בתחושת הנאמנות שלו. בהעדר פרוטוקול ברור, ההימנעות מקבלת החלטה הפכה את הדילמה הרגשית לדילמה משפחתית המטילה צל כבד על מערכת היחסים שבין ההורים לילדיהם ובין האחים לבין עצמם.
מה כן לעשות? להפוך את הדילמה הרגשית להחלטה אסטרטגית מיטבית לארגון, דרך תכנון תהליך המעבר הבין דורי בצורה מדורגת, תוך הסתייעות בגורמים חיצוניים לטובת מזעור הפגיעה במשפחה.
העסק כבן ערובה: מחיר היעדר ההפרדה
היעדר הפרדה ברורה בין כובעי הבעלים, הדירקטור והמנהל, חושף את העסק לסיכונים משפטיים וציבוריים הנובעים מסכסוכים פרטיים.
במקרה של משפחת טראמפ , כשהמייסד, דונלד טראמפ האב, עבר לכהן בתפקיד ציבורי, הוא העביר את הניהול הבלעדי לידי בניו, אך לא ביצע הפרדה רשמית ומלאה בין נכסיו האישיים לנכסי התאגיד.
כאשר הורשע התאגיד בניפוח שווי נכסים, הורחקו זמנית בניו, דונלד ג'וניור ואריק טראמפ מניהול התאגידים המשפחתיים בניו יורק. כך הפך צעד משפטי שהופנה כלפי התאגיד לסיפור משפחתי ופוליטי, שהשפיע ישירות על מעמדה הציבורי של המשפחה כולה ועל יכולת הבנים להמשיך ולנהל את נכסי המשפחה. דוגמה זו ממחישה כיצד ליקוי מבני אחד (היעדר הפרדה ברורה בין הכובעים של הבעלים, הדירקטור והמנהל) חשף את כל השרשרת המשפחתית עסקית לסיכון, והפך את הפעילות העסקית למטרה פוליטית ומשפטית.
גם אנחנו ב-SMC ראינו דפוסים דומים, בקנה מידה קטן בהרבה כמובן, הממחישים את הסכנה שבטשטוש ה"כובעים". במקרה של חברה גדולה שליווינו, אחד הדירקטורים (שהיה גם בעלים ובן משפחה) נקלע להליך גירושין מורכב. מכיוון שהסכם הבעלים לא כלל סעיף מפורט המגן על החברה, נאלץ הדירקטור למכור חלק ממניותיו באופן מהיר לצורך הסדר הגירושין, ואת המניות רכש גורם חיצוני שלא היה רצוי לחברה.
המעשה של הדירקטור, בתוקף כובעו כבעלים שנקלע למשבר אישי, השפיע מיידית על הרכב הבעלות ועל החוסן האסטרטגי של כלל התאגיד. דבר זה מראה כיצד היעדר הסכם בעלי מניות ברור המפריד בין הצרכים והמשברים של הבעלים לבין טובת החברה והרכבה הניהולי, הפך את העסק כולו ל"בן ערובה" של הסכסוך אישי.
מה כן לעשות?
יש ליצור מנגנוני הפרדה ברורים ומוגדרים בין הכובעים השונים בחברה המשפחתית, כולל הסכמי עבודה ופרישה, אמנה משפחתית, הסכמי ממון, והסכם בעלי מניות. כך שצעד אישי או משפטי נגד אחד מבני המשפחה לא ימוטט את היציבות הפיננסית והניהולית של החברה.
לסיכום: והמסר המרכזי הוא…?
עלילות משפחת טראמפ וקושנר, מדגימות היטב כיצד גם בעולם של משפחות בעלות כוח גלובלי, כל החלטה היא שילוב מורכב של רגשות, אסטרטגיה והון. חשוב מזה התבוננות בסיפורים הגלובאליים הללו מציעה תובנות על חשיבות בניית מבנים ארגוניים יציבים, ועל הצורך בתכנון ויישום תהליך מעבר בין דורי מסודר.
הסיפורים של משפחות ה- POWER האמריקאיות- טראפ וקושנר הם תזכורת, ההבדל (הכמעט) יחיד בין עסקי נדל"ן והשקעות גלובליים לבין החברה המשפחתית שלנו הוא רק קנה המידה. המנגנונים המאיימים על יציבות העסק נשארים זהים.
לקריאת המאמר המלא בדה מרקר לחצו כאן >>



















