תוכן עניינים
המוצר לא קרס ביום אחד – אבן קיסר
גם השוק לא נעלם. אבל מבנה קבלת ההחלטות התחיל להיסדק. לאחר יציאת קרן טנא מניהול אבן קיסר בשנת ־2013, נעלם גם הגורם המאזן שהיוותה הקרן בדירקטוריון. ארבעה מנכ"לים התחלפו בתוך שנים ספורות. החברה נכנסה לתחום חדש. שינתה כיוון. עצרה. חזרה.
היה זה רצף של החלטות ולא היה אירוע דרמטי אחד, החלטות שלא יצרו קו ברור. דבר שקורה לא מעט פעמים, ולא רק באבן קיסר.
אני רואה תופעה דומה בחברות משפחתיות בהן האחים לא מצליחים להחליט האם להכניס מנכ"ל חיצוני בגלל שיקולי "מה יגידו". בקיבוצים שמתקשים לסגור פעילות מפסידה כי היא חלק מההיסטוריה המקומית. בשותפים שמבינים שצריך לגייס הון אבל חוששים מדילול השליטה. בדירקטוריונים בהם יושבים אנשים מצוינים, אבל אף אחד לא באמת ניטרלי.
הבעיה איננה חוסר כישרון. להפך. הבעיה היא ערבוב ה"כובעים".
פעמים רבות נמצא כי אותם אנשים המקבלים את ההחלטות ו/או היושבים בדירקטוריון, הם גם בעלי מניות, גם חברי קהילה, גם קרובי משפחה, גם מנהלים וגם אמורים לקבל החלטות קרות על עתיד העסק. למרבית האנשים קשה מאוד לשבת ולקבל החלטות כשהם חובשים שני כובעים בו זמנית, גם כובע של בעל אינטרס וגם כובע של שומר סף אסטרטגי. ברגע האמת, השיקול האנושי – אישי-, שלא לומר אינטרסנטי, נוטה לגבור על זה האסטרטגי.
פוליטיקה ארגונית ואסטרטגיה
פוליטיקה ארגונית היא לא מילה גסה. היא טבעית. בכל מקום בו יש כוח יש פוליטיקה.
השאלה היא האם היא מתנהלת במרחב הנכון.
כשאין הפרדה ברורה בין הפורום שמבטא אינטרסים לבין הפורום שמקבל החלטות אסטרטגיות ההחלטות עשויות להפוך לפשרות. לא תמיד יהיה מדובר בפשרות רעות, אבל כמעט תמיד יהיו אלו פשרות המחלישות את המיקוד הארגוני.
ראינו ארגונים שנמנעו מהחלטה במשך שנים, רק כי לא רצו לעורר קונפליקט. ראינו דירקטוריון המחליף מנכ"ל כל שנה כי אף אחד לא היה מוכן לתת לו גב מלא. ראינו עסקים טובים המפספסים חלון הזדמנות כי על השולחן היו יחסי הכוחות ולא ההזדמנות בשוק.
לפעמים כל מה שצריך זה לשאול שאלה אחת פשוטה, האם ההחלטה שאנחנו מקבלים ברגע זה ממש נובעת ממה שנכון לעסק, או ממה שנוח לנו כבעלי עניין?
מנגנוני איזון
כאן בדיוק נכנסת חשיבותם של מנגנוני איזון, דירקטורים חיצוניים אמיתים בעלי ידע רלוונטי, ונטראליים. כללי משחק ברורים, יועץ שאינו חלק מהדינמיקה הפנימית, ואומץ לשרטט גבולות בין הבעלות לניהול.
ממשל תאגידי טוב הוא מערכת הגנה. כשהכול עובד כשורה, הטשטוש בין האינטרסים האישיים לבין האסטרטגיה אינו מורגש. אולם כשהטלטלות מתחילות, מתברר מהר מאוד אם יש הפרדה אמיתית בין האינטרסים לאסטרטגיה.
והכתובת? בדרך כלל היא שם על הקיר (או על השיש) הרבה לפני שהמשבר מגיע. צריך רק לעצור ולהסכים לקרוא אותה.



















