אמנם עברו שנים רבות מאז שהשתחררתי מצה"ל, אבל האם אין אמצעי תקשורת צבאיים? מה קרה למכשירי הקשר?
לווטסאפ יש המון חסרונות בשימוש צבאי: אפס אבטחת מידע, אין שמירה, ניהול ובקרה על המידע, והכי חשוב: הוא בלתי שמיש במקרה של נפילת רשת התקשורת – תרחיש ריאלי לאותו יום.
מסתבר שהנושא עלה כבר ב-2015, בדוח נציב קבילות חיילים אז, יצחק בריק, שכתב: "מפקדים מחליפים משמרות ומבצעים תדריכים לפלוגה שלהם בשלט רחוק", צה"ל לא יכול להתנהל כרשת חברתית. מפקדים שולחים הוראות וסיכומים מדיון במיילים בשיטת 'שגר ושכח' באופן שלא מאפשר בקרה על ביצוע המשימות. הנציב ממליץ לרמטכ"ל להנחות כי במשך היום ביחידות קרביות במהלך תרגילים ובשגרה מבצעית, החיילים יהיו ללא הסמראטפונים ויפקידו אותם בנשקייה מהבוקר עד הלילה".
אנחנו מכירים את זה גם מהמגזר העסקי. הרבה מאוד מהדיונים העסקיים מתנהלים בקבוצות ווטסאפ, גם אלה של ההנהלה הבכירה. נסיונות להכניס כלים כגון slack ו-Teams לא תמיד מצליחים להכחיד את המנהג המגונה הזה.
ההנהלות הזו בווטסאפ מוכיחה שוב את המשפט המפורסם :
Culture eats strategy for breakfast.
כלומר, אפשר לקבוע מדיניות ולרכוש כלים יקרים, אבל בסוף האנשים יעשו מה שנוח להם.
הבעיה היא שבצה"ל, מנהגים מגונים כמו זה עלולים להיות מסכני חיים.
צה"ל יעשה עוד תחקירים רבים על התהליכים שהובילו למה שאירע במתקפה וההתנהלות שלו במהלכה. אין לי ספק, שחלק מהגורמים לכך הם התרבות הארגונית שלו.
