יועץ אסטרטגי – אילן שגב

לפני כמה שנים עלה לכותרות אחד הסיפורים המדוברים בעולם העסקים הישראלי, יזם ישראלי‑בינלאומי, אדם שבנה אימפריה משפחתית מרשימה, נפטר באופן פתאומי. העסק עבד כמכונה משומנת, היה רווחי, עם הנהלה מקצועית וצוות נאמן. אבל כשהמשפחה פתחה את הצוואה הופיע בה משפט אחד, כל עיזבוני יחולק בין ילדי.”

התקשורת הכלכלית בישראל סיפקה לאחרונה שתי דוגמאות שממחישות היטב את המתח המובנה בחברות משפחתיות, החיבור בין יחסים משפחתיים לבין קבלת החלטות עסקיות. שתי הדוגמאות, מרשת יוחננוף ומבית ההשקעות מור, שונות מאוד זו מזו, אך שתיהן מציפות את אותו אתגר היעדר תהליך מסודר לניהול החלטות הנוגעות לבני משפחה.

אין בעולם הבטחות. החיים מזמנים תפניות בלתי צפויות, ולעיתים גם טרגדיות. אבל יש מקרים מהם ניתן ללמוד, וסיפורה של חברת האופנה מנגו והמשפחה שעומדת מאחוריה הוא דוגמה כואבת לכך.

הסיפור של משפחות טראמפ וקושנר, הכולל נדל"ן, פוליטיקה, והון עתק, מרתק את העולם. אך מעבר לכותרות, הוא חושף דינמיקה משפחתית המוכרת לבעלי חברות משפחתיות. כשהגבולות בין העסק למשפחה מיטשטשים, כשהאסטרטגיה העסקית מתערבבת ברגשות, כל החלטה עשויה להשפיע על מיליארדים (לפחות במקרה של משפחת טראמפ), וגם על ארוחת יום שישי (אצל כולנו).

חברות משפחתיות הניצבות בפני מעבר בין דורי נדרשות לבצע "תרגום", התאמה של השפה הארגונית לדור הצעיר, זהו תהליך עמוק הרבה יותר מאשר העברת נכסים או תפקידים. העסקים המשפחתיים נדרשים לתרגם את האסטרטגיה שעיצבה את הצלחתם משפת דור המייסדים, לשפה המותאמת לדור הממשיך.

תכנון שנתי הוא לא רק פעולה ניהולית הוא הצהרה האומרת: אנחנו לא רק מגיבים, אנחנו מובילים. אבל בחברות משפחתיות, התכנון הזה נוטה להיתקל באתגרים ייחודיים. לא בגלל חוסר רצון, אלא בגלל מורכבות רגשית, דינמיקה בין-דורית, ומבנה ארגוני המערב קשרים אישיים עמוקים. כדי לשבור את הלופ, צריך להבין את השורש ולהעז לשנות.

בכל עסק משפחתי (כמעט) מגיע הרגע שבו בני הדור הבא נכנסים אל תוך המערכת. זהו שלב מכריע: מצד אחד עומדת מורשת ההצלחה של בני הדור הראשון, שיטות עבודה מוכחות ולקוחות נאמנים. מצד שני, ישנה תשוקה טבעית של הדור הצעיר להוכיח את עצמו, לחדש ולהטביע את חותמם אישי. המתח, בין הרצון לשמור על מה שכבר הוכיח את עצמו לבין הדחף לשנות, הוא אחד מנושאי הליבה ב"דרמה" של העסקים המשפחתיים.