תוכן עניינים
תקציר מנהלים
חברות משפחתיות מהוות את עמוד השדרה של הכלכלה הגלובלית, כשהן מייצרות למעלה משני שלישים מהתמ"ג העולמי ושישים אחוז מהתעסוקה. למרות נתונים אלו, רוב הספרות האסטרטגית המסורתית עדיין מתייחסת אליהן כאל חברות רגילות, תוך התעלמות מהמאפיינים הייחודיים שלהן.
מאמר זה מבקש לנפץ מיתוסים רווחים בדבר שבירותן של חברות משפחתיות, ומציג נתונים, כולל ממחקר ישראלי מקיף, המראים כי חברות אלו מציגות לעיתים קרובות ביצועים ועמידות גבוהים יותר ממתחריהן הלא משפחתיים.
המסקנה המרכזית העולה מן המאמר הנה כי אסטרטגיה בחברה משפחתית איננה תוכנית עסקית רגילה עם נספח משפחתי אלא תהליך מורכב המצריך ניהול סימולטני של שלוש מערכות חופפות:- עסק, משפחה ובעלות . התעלמות ממורכבות זו עלולה להוביל לבניית תוכנית שנראית טוב על הנייר, אך תתפרק אל מול הדינמיקה המשפחתית והרגשית בקבלת ההחלטות. בסוף המאמר מוצגת גישת ה-FTS (Fast Track Strategy) שפיתחה חברת SMC. זוהי מתודולוגיה חדשנית ומעשית המתרגמת את התובנות התיאורטיות לתהליך ממוקד בן ארבעה שלבים, המותאם לקצב של המאה ה-21 ומאפשר גם לחברות משפחתיות בינוניות לעצב אסטרטגיה אפקטיבית בתקופת קצרה יחסית, מבלי לוותר על העומק והרגישות הנדרשים.
המיתוס על חברות משפחתיות שכדאי להפסיק לצטט
כמעט כל מאמר על עסקים משפחתיים פותח באותו משפט מפחיד, רק שלושים אחוז מהעסקים המשפחתיים שורדים בדור השני, ורק חמישה אחוזים מגיעים לדור הרביעי. אולם מסתבר כי המשפט הזה אינו מדויק. הנתון המקורי, ממחקרו של ג'ון וורד על מדגם של חברות יצרניות מאילינוי, בדק כמה חברות שרדו כישות עצמאית תחת אותו שם, ולא כמה משפחות המשיכו להחזיק בבעלות. מגזין Family Business הראה שכשמפרקים את הנתון נכון, כשליש מהחברות פעלו לפחות שישים שנה, כלומר עברו בהצלחה את הדור השני, ולא שלושים אחוז כפי שהציג המחקר המקורי והמיתוס שהתפתח בעקבותיו. (להרחבה ניתוח ביקורתי של נתוני ההישרדות במגזין Family Business Magazine,). המספרים המפחידים משמשים לעיתים קרובות יועצים כדי למכור פחד, אבל התמונה האמיתית מורכבת מחד, ומעודדת יותר מאידך.
גם מחקרו של ד"ר דן וייס מאוניברסיטת תל אביב שבדק 183 חברות ציבוריות גדולות בתל אביב בין השנים 2006 ל-2010, ומצא ש-43.7 אחוז מהן הן חברות משפחתיות, וכי החברות המשפחתיות הציגו תשואה על ההון גבוהה ב-1.3 נקודות אחוז, תשואת מניות גבוהה יותר, ומינוף פיננסי נמוך יותר מהחברות שאינן משפחתיות (להרחבה: המחקר "עסקים משפחתיים בישראל" של ד"ר דן וייס, אוניברסיטת תל אביב,). כלומר, מי שמניח כי חברה משפחתית כלל הינה שבירה יותר, מפרש לא נכון את העובדות.
חברה משפחתית – שלוש מערכות שיש לנהל בו זמנית
ב-1978 שרטטו רנאטו טאגיורי וג'ון דייויס מהרווארד מודל שהפך לבסיס לכל תחום העסקים משפחתיים. בבחינת העסק המשפחתי נבדוק שלושה מעגלים חופפים, א- המשפחה, ב- הבעלות, ג- העסק. כל אדם המעורב בחברה המשפחתית יושב באחד משבעת האזורים שנוצרים מהחפיפה, ולכל אזור יש אינטרסים לגיטימיים אך שונים. למשל, בעל מניות שאינו עובד בחברה רוצה דיבידנדים ונזילות, מנהל שכיר בן משפחה רוצה גם פיתוח קריירה, ובן משפחה שאינו עובד ולא בעלים רוצה בעיקר שהמשפחה תישאר שלמה (להרחבה: תיאור המודל באתר Cambridge Family Enterprise Group,) המשמעות המעשית הנה כי כל החלטה אסטרטגית, גם כזו שנראית טכנית לגמרי כמו כניסה לשוק חדש או מיזוג פעילויות, עוברת בו זמנית דרך שלושת המעגלים. תוכנית אסטרטגית שתתעלם ממעגל הבעלות או ממעגל המשפחה תיתקל בהתנגדות אותה לא ניתן יהיה להסביר במונחים עסקיים בלבד. דבר המסביר מדוע כל כך הרבה תוכניות אסטרטגיות מצוינות על הנייר נתקעות בביצוע.
מודל שלושת המעגלים בחברה המשפחתית
מאסטרטגיה עסקית לאסטרטגיה של חברה משפחתית
כשמתחילים לעצב אסטרטגיה לארגון משפחתי, חשוב להבחין בין אסטרטגיה עסקית רגילה לבין אסטרטגיית ארגון. אסטרטגיית ארגון הנה מסגרת החלטות המגדירה איך המשפחה עצמה מחליטה להתייחס לעסק. האם העסק הוא מקור הכנסה, נכס להעברה, או זהות משותפת, ורק לאחר מכן גוזרים ממנה את האסטרטגיה העסקית (להרחבה: Crafting an Enterprise Strategy for Your Family Business, Harvard Business Review,). פעמים רבות דווקא הזהות המשפחתית, כשהיא מנוהלת נכון, הופכת ליתרון תחרותי אמיתי מול חברות ציבוריות, בזכות אמון מצטבר, נאמנות לקוחות, ויכולת לקבל החלטות מהר יותר כשאין צורך לרצות ברמה הרבעונית. (להרחבה: When Being a Family Business Becomes a Competitive Advantage, Harvard Business Review).
כלומר, אין ניגוד בין שימור המורשת המשפחתית לבין אסטרטגיה עסקית אגרסיבית. הניגוד קיים רק כשמנסים להתעלם מאחת מהן.
אסטרטגיה עסקית רגילה מול אסטרטגיה לחברה משפחתית
| מימד | אסטרטגיה עסקית רגילה | אסטרטגיה לחברה משפחתית |
|---|---|---|
| מטרת העל | מקסום ערך לבעלי מניות בטווח נתון | שילוב תשואה כלכלית עם המשך שליטה ומורשת |
| אופק זמן | שנה עד שלוש שנים, לפי דוחות רבעוניים | דור עד שני דורות, לצד יעדים שנתיים מדידים |
| קבלת החלטות | ריכוזית בהנהלה ובדירקטוריון מקצועי | חופפת בין דירקטוריון, הנהלה ומעגל המשפחה |
| מדד הצלחה מרכזי | רווחיות ותשואה על ההון | רווחיות, יציבות שליטה, והרמוניה משפחתית |
| סיכון מרכזי | תחרות בשוק וטעויות ביצוע | קונפליקט משפחתי שמשתק את קבלת ההחלטות |
| כלי ממשל אופייני | תקנון והסכמי בעלי מניות | אמנה משפחתית לצד תקנון והסכמי בעלי מניות |
התיאוריה החדשה לעיצוב אסטרטגיה בחברה משפחתית – מודל ה-FTS של חברת SMC
בעבודה עם עשרות חברות משפחתיות ישראליות, זיהינו ב-SMC פער בין המודלים העולמיים המצוינים שהוצגו כאן לבין מה שקורה בפועל אצל בעלים ומנכ"לים של חברות משפחתיות. במאה ה-21 התזזיתית, המהירה, המשתנה חדשות לבקרים, איבדנו כולנו את הסבלנות לתהליכים ארוכים. מתוך כך פיתחנו בחברת SMC את מודל ה-FTS, ראשי התיבות של Fast Track Strategy, ארבעה שלבים ההופכים את הידע התאורטי והמעשי שלנו על חברות משפחתיות בישראל לתהליך ממוקד וקצר יחסית.
- השלב הראשון – תמונת מצב ושיקוף: שלב זה ממפה את שלושת המעגלים, משפחה, בעלות ועסק, אצל המשפחה הספציפית. המיפוי נעשה דרך שילוב של נתונים עסקיים כמו: רמת הביצועים, מבנה הכנסות, מיצוב מול מתחרים, לצד סדרת ראיונות דיסקרטיים. הראיונות נערכים עם בעלי עניין שונים בחברה המשפחתית, החל במייסדים, דרך בני הדור השני הפעילים בעסק ואלו שאינם פעילים בו, וכלה במנהלי מפתח שאינם בני משפחה. המטרה אינה רק לאסוף מידע אלא לשקף למשפחה תמונה שלמה שהיא עצמה לרוב אינה רואה בבירור, כולל נקודות עיוורון, פערי ציפיות בין בני המשפחה, ואי התאמות בין המסר הרשמי לבין מה שכל צד באמת חושב. השיקוף הזה הוא הבסיס עליו נבנים השלבים הבאים, ובלעדיו כל תוכנית אסטרטגית, ולו המבריקה ביותר, תשען רק על הבנה חלקית של המערכת.
- בשלב השני – פיצוח דילמות אסטרטגיות – שלב זה מציף את המתחים האמיתים בין הצמיחה העסקית לרצון המשפחתי. בכל חברה משפחתית קיימות דילמות החוזרות על עצמן בצורות שונות, למשל צמיחה אורגנית מול רכישת חברות, התמקדות בשוק המקומי מול התרחבות בינלאומית, שימור המוצר הוותיק מול פיתוח קווי פעילות חדשים, ולעיתים גם דילמות הקשורות ישירות למשפחה עצמה, כמו הכנסת דור המשך לתפקידי מפתח מול גיוס מנהלים מקצועיים מבחוץ. בשלב הזה, היועץ והמשפחה מגדירים יחד 2-3 כיוונים אסטרטגיים רלוונטיים, אותם ימשיכו לבדוק בתהליך האסטרטגי.
- השלב השלישי – בדיקת התכנות. בשלב השלישי נבדוק את הכיוונים המרכזיים שאותרו בשלב הקודם מול המשאבים, הכישורים והרצון האמיתי של הדור הפעיל. זהו השלב בו רעיונות שנשמעו נכונים בדיון עומדים למבחן המציאות, האם יש בפועל הון, כוח אדם וזמן ניהולי ליישם אותם? האם לדור שאמור להוביל את הכיוון יש את הכישורים הנדרשים או שצריך לפתח אותם או להביא תגבור חיצוני. ולא פחות חשוב, האם יש לבני המשפחה רצון אמיתי, (להבדיל מרצון שמוצג כלפי חוץ מתוך מחויבות משפחתית) להיכנס, להוביל ו/או לקחת חלק פעיל בתהליך.
- השלב הרביעי – מפת דרכים ליישום: שלב זה הופך את המידע וההחלטות מהשלבים הקודמים לתוכנית עבודה, עם אחראים ולוחות זמנים. בשלב הזה כל החלטה שהתקבלה מתורגמת ליעדים מדידים, בעלי תפקידים מוגדרים ואבני דרך לאורך זמן. כלומר, התוכנית לא נשארת מסמך כוונות אלא הופכת למסמך עבודה שאפשר לבדוק מולו התקדמות. כחלק מהשלב הזה נקבע גם מנגנון מעקב קבוע, לרוב פורום דירקטוריון או ועדה מייעצת, הסוקר את הביצוע מול התוכנית ומאפשר לתקן כיוון בזמן אמת, במקום לגלות רק בסוף השנה שהיישום סטה מהתוכנית המקורית.
המודל החדשני של חברת SMC נבנה כך שגם חברה משפחתית בינונית יכולה לעבור אותו בתוך שבועות ולא חודשים ארוכים, מבלי לוותר על העומק שהמורכבות המשפחתית דורשת.
מודל FTS של חברת SMC – ארבעה שלבים לעיצוב אסטרטגיה לחברה משפחתית
לסיכום, אסטרטגיה לחברה משפחתית אינה גרסה מרוככת של אסטרטגיה עסקית רגילה. היא גם אינה מהווה תחליף לשיח משפחתי כנה ופתוח על ערכים, ציפיות ועתיד משותף. אסטרטגיה לארגון משפחתי הנה צומת דרכים קריטי , המקום שבו שני העולמות העסקי והמשפחתי נפגשים ומצריכים ניהול משולב ומושכל.
כדי לצלוח את הצומת המאתגר נדרשים כלים ייחודיים, המכבדים הן את הנתונים המספריים העסקיים (כגון רווחיות, נתח שוק וצמיחה) והן את מערכת היחסים הרגשית והמורכבת המניעה את הארגון (כגון אמון, תקשורת והמשכיות דורית).
אסטרטגיה אפקטיבית לחברה משפחתית חייבת לתת מענה למגוון שאלות מהותיות:
- כיצד משלבים בין יעדים עסקיים שאפתניים לבין שמירה על הרמוניה משפחתית?
- איך מבטיחים מעבר חלק ומוצלח של ההנהגה והבעלות לדור ההמשך?
- כיצד יוצרים מבני ממשל תאגידי המאזנים בין צרכי העסק לאינטרסים של המשפחה?
- איך מתמודדים עם קונפליקטים ודילמות מובנות הנובעות מהשילוב של משפחה ועסקים?
ב-SMC הצוות המקצועי שלנו חי ונושם ברמה היומיומית את האתגרים וההזדמנויות הייחודיים הניצבים בפני עסקים משפחתיים . אנו מציעים ליווי מקיף ומותאם אישית, החל מעיצוב אסטרטגיה עסקית הצופה פני עתיד, דרך הקמת ממשל תאגידי אפקטיבי המבטיח קבלת החלטות מושכלת, ועד ליווי צמוד ורגיש של תהליך המעבר בין הדורות.
מטרתנו היא לסייע לחברות משפחתיות לא רק לשרוד ,אלא לשגשג ולהפוך את המאפיינים הייחודיים שלהן ליתרון תחרותי בר קיימא. אנו מאמינים כי השילוב הנכון בין ראייה עסקית לבין הבנה מעמיקה של הדינמיקה המשפחתית הוא המפתח להצלחה ארוכת טווח ולהמשכיות המורשת המשפחתית.
שאלות נפוצות
האם גם חברה משפחתית קטנה זקוקה לתהליך אסטרטגי פורמלי?
כן, ודווקא בגלל גודלה. בהיעדר תהליך מובנה, החלטות קריטיות מתקבלות לעיתים קרובות סביב שולחן האוכל המשפחתי, ללא תיעוד מסודר או בחינת חלופות. מצב זה מגדיל משמעותית את הסיכון לטעויות עסקיות יקרות ולחיכוכים מיותרים בין בני המשפחה. תהליך פורמלי מספק מסגרת ברורה לקבלת החלטות מושכלות, ובכך מחזק הן את העסק והן את ההרמוניה המשפחתית.
מה ההבדל בין תוכנית אסטרטגית לאמנה משפחתית?
תוכנית אסטרטגית מתמקדת בכיוון העסקי: שווקים, מוצרים, השקעות ויעדי צמיחה. אמנה משפחתית, לעומת זאת, מגדירה את "כללי המשחק" שבין המשפחה לעסק: מדיניות העסקת בני משפחה, קביעת שכר, חלוקת רווחים ומנגנוני קבלת החלטות. שני המסמכים משלימים זה את זה ומהווים נדבכים חיוניים להצלחה ארוכת טווח.
האם מורשת משפחתית מהווה חסם לחדשנות?
המחקרים מראים שלא בהכרח. מורשת משפחתית הופכת לחסם רק כאשר היא משמשת כ"מצפן היחיד" ומעכבת התאמה למציאות משתנה. חברות משפחתיות מצליחות יודעות לשלב בין ערכי הליבה המסורתיים שלהן לבין פתיחות לניסויים ואימוץ הדרגתי של טכנולוגיות וגישות חדשות.
כיצד ניתן לדעת מתי הגיע הזמן לרענן את האסטרטגיה?
סימני האזהרה כוללים האטה בקצב הצמיחה בהשוואה למתחרים, קושי בגיוס או שימור דור ההמשך, או תחושה כללית שהתוכנית הקיימת אינה נותנת מענה הולם לאתגרי השוק הנוכחיים. ככלל, מומלץ לבחון ולרענן את האסטרטגיה כל שלוש עד חמש שנים, גם ללא הופעת משבר מיידי.
מה תפקידו של יועץ חיצוני בתהליך זה?
יועץ חיצוני מביא עימו פרספקטיבה אובייקטיבית וניסיון מקצועי, ללא המטען הרגשי הכרוך בהיסטוריה המשפחתית. הוא משמש כגורם מתווך המאפשר להעלות לדיון דילמות רגישות בצורה בונה ומכבדת, מבלי שהן ייתפסו כמתקפה אישית. תפקידו אינו לקבל החלטות במקום המשפחה, אלא לספק לה את הכלים והמתודולוגיות הדרושים לקבלת החלטות מסודרות ואחראיות.


















