בתקופה האחרונה אני נפעם כל פעם מחדש כאשר אני פוגש מנכ"לים ובכירים אחרים, בפגישות אישיות או בדיונים רבי משתתפים, שמקבלים החלטות תוך מענה לטלפון הנייד ועוברים מנושא לנושא במהירות.
כולנו משוכנעים שאנחנו יודעים לבצע מולטי־טאסקינג. בפועל, אנחנו בעיקר מפצלים את הקשב, והמחיר הארגוני גבוה בהרבה מכפי שנדמה לנו.

חברות רבות משקיעות משאבי זמן עצומים בבניית תקציב שנתי קשיח, רק כדי לגלות תוך חודשים ספורים כי התוכנית אינה רלוונטית למציאות המשתנה בשוק. מאמר זה, המבוסס על תובנות של חברת מקינזי, מציג את הכשלים המובנים בתהליך התקצוב המסורתי ובוחן ארבע דרכים אסטרטגיות להפיכת התקציב לכלי דינמי וצופה פני עתיד.

רשת אושר עד שהחלה את דרכה במגזר החרדי ומונה כיום 24 סניפים, היא הרשת הקמעונות השנייה בגודלה בישראל במונחי מכירות. כל סניף שלה מגלגל בממוצע סכום בלתי נתפס של כ-300 מיליון שקל בשנה והרשת כולה רושמת הכנסות של למעלה מ-7 מיליארד ₪ בשנה. אז איך היא עושה את זה? הנה כמה משיעורי האסטרטגיה החשובים ביותר שניתן ללמוד מהמודל של הרשת.

מבלי לנקוט עמדה פוליטית, קשה שלא להבחין בפרסומים על המתחים בין טראמפ לנתניהו. מעבר לפוליטיקה, הם מזכירים לי מערכת יחסים אחרת, מוכרת מאוד בעולם העסקי, היחסים בין מנכ"ל לבין יו"ר דירקטוריון, במיוחד כאשר היו"ר הוא גם בעל השליטה בחברה.

חג השבועות ידוע כחג המים והגבינות, אבל בכובע הניהולי שלי, הוא קודם כל חג האסטרטגיה. ביהדות מכונה החג גם חג הקציר וחג הביכורים, ובעולם העסקי? אנחנו קוראים לזה שלב ה-Delivery והעמידה ביעדים.

חדשנות היא אחת המילים השחוקות בז'רגון העסקי. כמעט כמו המילה אסטרטגיה. כולם מדברים על חדשנות. מעט מאוד עושים חדשנות.

המילה פוליטיקה מעוררת אצל רבים מאתנו רצון להתרחק, או לפחות להיזהר. אבל אם נקלף ממנה את המפלגתיות והיצרים, נגלה שמדעי המדינה יכולים לתת לנו הצצה גם עולמות הניהול, השיווק והאסטרטגיה העסקית.

בתקופה בה המציאות הפוליטית, הכלכלית והביטחונית משתנה בקצב מסחרר, הציבור הרחב חי בתחושת ערפל מתמשכת. בתקופה בה חוסר היציבות הופך לשגרה, הצורך בעוגן מנהיגותי משמעותי מעולם לא היה חשוב יותר. התחושה הזו אינה משויכת לצד פוליטי כזה או אחר, זוהי תגובה אנושית בסיסית למצבי דחק. כותרת רודפת כותרת, מידע חלקי מתחלף ברשתות החברתיות בשמועות לא מבוססות, ובני האדם מחפשים בעיקר דבר אחד, תחושת יציבות וביטחון.

רוב הארגונים פועלים במטרה לתת ערך ללקוח, לתת לו מוצר טוב יותר ושירות טוב יותר. אבל מסתבר, שיש לא מעט חברות שמייצרות ערך דווקא דרך יצירת חיכוך ללקוח, או במילים פשוטות, מעצבנות את הלקוח ומקשות עליו את החיים.

במשך שנים, מדענים ניסו להבין מדוע יש לנו סנטר. אנחנו היונק היחיד בעולם עם הבליטה הגרמית הזו בתחתית הלסת. האם הוא עוזר לנו ללעוס? האם הוא מחזק את המבנה הגולגולתי? מחקרים עדכני, שפורסם לאחרונה בסקירה של מכון דוידסון מעלה סברה מפתיעה לפיה, הסנטר הוא ככל הנראה ספנדרל, תוצר לוואי אבולוציוני של נסיגת הפנים והצטמצמות הלסת, ולא איבר בעל תכלית בפני עצמו. בעולם הביולוגי, אנחנו תקועים עם הסנטר שלנו (ועם התוספתן, ועם זרת הרגל שהולכת ומתנוונת). אבל בעולם הארגוני? שם הסנטר הארגוני (כשם עצם כללי) הוא בחירה, שכדאי ונכון לבחון את תרומתה.

אף אחד לא רוצה לקנות חתול בשק. וכשמדובר בעסקה של מאות מיליונים, כדאי לבדוק את ה"שק" היטב! משום שחברות, (בדיוק כמו שקים), יכולות להיראות נפלא מבחוץ ולהציג תוצאות פיננסיות מבטיחות, אך להסתיר בפנים הפתעות שלא כדאי לגלות אחרי חתימת העסקה. אז מה עושים? בודקים כל היבט אפשרי העלול להתגלות כמסוכן, זה בדיוק מה שבדיקת נאותות עושה: חקירה מובנית ומקיפה שחושפת את מה שמסתתר מאחורי המספרים הנוצצים, עוד לפני סגירת העסקה.

האתגר של מנהלים היום אינו להשיג מידע, אלא לשלוט בו. ומי שלא ינהל את התקשורת שלו, ימצא את עצמו מנוהל על ידה. דווקא בעולם של אי-ודאות, היתרון התחרותי אינו במהירות קליטת המידע אלא ביכולת להישאר ממוקד בתוך הרעש.

בעולם העסקי, תמיד דיברנו על אי ודאות כמרכיב בניהול סיכונים. אך כיום, המושג הזה חרג מגבולות האקסל והפך לחלק בלתי נפרד מהקפה של הבוקר ומהשיחות במסדרון. המעבר החד בין תכנון ארוך טווח לבין תגובה לאירועי השעה דורש מאיתנו, כמנהלים, סוג חדש של גמישות.

השיח הבלתי פוסק בנושא כלי הבינה המלאכותית יוצר תחושת FOMO (Fear of missing out) בקרב כולנו, שכירים, מנהלים ומנכ"לים. מסביבנו נראה שכולם כבר הטמיעו כלי AI ושולטים בהם. בפועל, כנראה שהאמת רחוקה משם.

בעולם העסקים המודרני, מנהלים רבים נופלים למלכודת התכנון המושלם. הם משקיעים חודשים בבניית מצגות מרהיבות, ניתוחי שוק מעמיקים ותחזיות אופטימיות אך המציאות מלמדת שחברה לא נמדדת באיכות המצגת שהיא מציגה, אלא ביכולת להוציא אותה אל הפועל.

מקרה אבן קיסר, הכתובת הייתה על השיש: לפני קצת יותר מעשור שוויה של אבן קיסר עמד על כ־2.5 מיליארד דולר. החברה נהנתה ממוצר חזק, מהשקעה של קרן טנא ומהנפקה בבורסה לניירות ערך בניו יורק. סיפור הצלחה ישראלי.
ואז משהו השתנה.

המתיחות הביטחונית מול איראן והתרחבות המערכה האזורית מציבות את המגזר העסקי בישראל בפני צורך בעדכון מעשי ומהיר.

חברת נטפים נמצאת כיום "על המדף", וזה רגע שצריך להטריד לא רק את בעלי המניות שלה, אלא כל מנהל ומנהלת שמובילים ארגון צומח.

בכל פעם שאני פוגש מנכ"ל או יזם שמחפש קיצור דרך להצלחה, אני נזכר במסלול של דני אבדיה. בעולם עסקי שסוגד להישגים מהירים ולזינוקים מטאוריים, אבדיה הוא תזכורת לכך שגם הכישרון הגדול ביותר דורש ארכיטקטורה של השקעה.

מהודעת הניתוק מחשמל ועד לכיבוש המדף: הניתוח האסטרטגי שמאחורי אימפריית הממרחים.